ניתוח זה מתבצע בפיו של מטופל שהסדיר עקירת שן מהלסת העליונה בחלק האחורי של חלל הפה. שם נמצאים הסינוסים, רקמות דקות המחברות את החלק האחורי של הפה לאף. נטייתן בעת חוסר בשן היא לסגת כלפי מטה על חשבון העצם המידלדלת או השחוקה. רוב המטופלים עברו עקירות שיניים לפני זמן רב, לעיתים שנים רבות אחורה, מאז, העצם נספגה, התמעטה והסינוס התפשט כלפי מטה על חשבונה וכעת הוא מפריע לביצוע השתל. הפתרון: הרמתו כלפי מעלה על מנת לפנות מקום לעצם.
הרמת סינוס פתוחה
טיפול זה מיועד למי שזקוק לעצם מרובה מכיוון ששארית העצם הנותרת אינו מספק כלל. ניתוח זה מתבסס על הרדמה ופתיחה של אזור ההשתלה עם כלי ניתוח מיוחדים. לאחר מכן מבצע הכירורג "חלון" בעצם, ודרך החלון מוחדרים תחליפי עצם בהיקף גדול כך שהם מרימים פיזית את הסינוס למעלה. בסיום הליך זה – סוגר הרופא את החתך באמצעות תפרים.
הרמת סינוס סגורה
טיפול זה מיועד למי שניתן לזהות התפשטות סינוס כלפי מטה, והוא זקוק למעט שתלים, לרוב לאחד בודד. במקרה זה הרופא יכול להתבסס על אותו מיקום הקדח לשתל כאמצעי להטמעת העצם, בתוספת מניפולציית הרמה מתוחכמת שהוא יבצע. הרופא מרדים את הפציינט מקומית ומשתמש במקדחים חדשניים הדוחסים את העצם העצמית של המטופל כלפי מעלה (שיטת ה-אוסאודנסיפיקציה) ובמקרה הצורך מוסיף תחליפי עצם בהיקף לא גדול יחסית. בהמשך באותה פגישה מחדירים את השתל. כעת השתל נוכח על חומר זה. כעבור פרק זמן של בין ארבעה חודשים לחצי שנה, ניתן יהיה לחזור לרופא ולהתחיל בתהליך השיקום של הפה.
חשוב להבין – הרמת סינוס הוא טיפול הדורש המתנה ארוכה עם משמעת עצמית של המטופל.
בשל כך שבפיו של המטופל נוכח שתל, ומעליו חומר מילוי שיהפוך בעתיד לעצם, הפה נמצא במצב רגיש. רצוי שלא לעשן בתקופת 4-6 החודשים שאחרי הטיפול ומומלץ לא לקנח את האף כי יש סכנה בקריעת הממברנה, דחיית תחליף העצם וזיהומים, לוודא שהאף אינו “סתום”. לכן, אנשים הסובלים ממחלת סוכרת ובוודאי מסינוסיטיס כרונית צריכים להימנע מהרמת סינוס.